הלם – מילון עברי-עברי
הלם
(ז')
שוק, זעזוע, בהלה, היסטריה, פגיעה חמורה בפעילות הגוף
להלום
(פ')
להתאים, להיות הולם, לעלות בקנה אחד
(פ')
להכות, לחבוט, לדוש; להקיש; לפעום, לדפוק (לב)
הלם
הלם (גם:
שוֹק, מ
לועזית: Shock) מוגדר כירידה בפרפוזיה (כמות הנוזל העוברת דרך תווך מסוים, הכוונה היא לכמות הדם העוברת דרך הרקמות. בעברית זילוח) של הרקמות ובעקבות כך גם בחמצונן, המובילה למטבוליזם אנארובי. זאת, כתוצאה מירידה בלחץ הדם או בנפחו. הלם מהווה סכנה ממשית ומיידית לחיי החולה. הסיבה הנפוצה למצב זה היא אובדן דם, אך קיימות סיבות נוספות. לאחר אובדן דם, הגוף בפיקוחה של מערכת העצבים האוטונומית גורם לכך שזרימת הדם תגיע בעיקר לאיברים חשובים על חשבון הפריפריה, וזאת על ידי הגברת קצב הלב, כיווץ של כלי דם פריפריים, והרחבה של כלי דם מרכזיים (המובילים דם אל המוח, הלב והריאות). זהו מעין מנגנון פיצוי של הגוף על אובדן הדם.
