ספר "הכוזרי" הוא חיבורו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי (ריה"ל), שנכתב בשנת 1139. הספר נקרא במקורו הערבי, אשר נמצא עד היום בספריית הוותיקן, "הספר להגנת הדת המושפלת והבזויה" (כתאב אלחגה ואלדליל פי נצר אלדין אלדליל), ובתרגומו העברי של יהודה אבן תיבון, התרגום העברי הראשון של הספר, הוא מכונה "ספר הכוזרי". הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות היהדות. סיפור גיורם מרצון של הכוזרים כמה דורות קודם לכן, משמש את המחבר כרקע ובסיס לדמות מלך כוזר. ספר הכוזרי נחשב אחד מעמודי התווך של הפילוסופיה היהודית בפרט, ושל מחשבת ישראל בכלל.
