דרך – מילון עברי-עברי
דרך
(זו"נ)
מסלול, ערוץ, נתיב, משעול, אורח, מסילה; כיוון, מגמה; מעבר, גישה; אמצעי, שיטה, אופן; מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות
(מ"י)
מבעד, בעד, מעבר, מבין, מתוך, בתוך, מאחורי, לאורך, לרוחב, מצדו האחד לצדו האחר, מבפנים, תוך כדי מעבר ב-, מקצה לקצה, מצד לצד ; באמצעות, על ידי, בתיווכו של-, בעזרת-, בהתערבות-, בזכות; אצל, במקום שנמצא-
לדרוך
(פ')
לצעוד, ללכת, לפסוע, לבוסס, לדשדש; לרמוס, לדרוס, לכבוש, למעוך
(פ')
להכין לירי, לבצע דריכת נשק; למתוח (קשת) ; למעוך ענבים, לרמוס ענבים כשלב בהכנת יין
להדריך
(פ')
להנחות, להורות דרך, לכוון, להוביל, להוליך; ללמד, לחנוך, לאמן, להכשיר; להפריע, להטריד
הודרך
(פ')
הונחה, קיבל הנחיות, קיבל הדרכה, כוון, הובל, הולך; אומן, הוכשר, חונך; הופרע, הוטרד
להידרך
(פ')
להירמס, להידרס, להיכבש, להימעך; לעבור דריכה, לעבור הכנה לירי (נשק); להימתח (קשת)
דרך
דרך היא רצועת ארץ, מיושרת או מוכשרת באופן אחר כדי לאפשר תחבורה או התניידות, אשר מחברת בין שני מקומות או יותר.
דרך
B: מתח; דרס
לשימוש חופשי; דצמבר 2008
כביש ראשי
Highway