גטו – מילון עברי-עברי
גטו
(ז')
רובע, מקום סגור, שכונה מגודרת, מכלאה אנושית, רובע היהודים
גטו
גטו (בעבר רווח הכתיב
גיטו; מ
איטלקית: Ghetto) בהקשר ההיסטורי-יהודי הוא הכינוי לצורת ההתיישבות היהודית בגולה ברבעים וביישובים נפרדים, מסוגרים בתוך עצמם מבחינה תרבותית מהעמים הלא-יהודיים. מקור המונח "גטו" ברובע היהודי בעיר ונציה ב, שם היה הרובע בסביבת בית היציקה (באיטלקית: Ghetto), ומאז הפך השם להיות רווח לכל רובעי היהודים באירופה. בנרטיב ה
ציוני קיבל מושג הגטו גם משמעות כללית ומופשטת יותר - כינוי לרעיון הגולה עצמו, שבמרכזו עמדה הסתגרות היהודים, בין מרצון ובין מכורח, מפני העמים האחרים. המילה "גטו" שולבה ביצירותיהם של הוגים ציונים: בנימין זאב הרצל אשר כתב חיבור ספרותי בשם "הגטו החדש" וישראל זנגביל שכתב את "ילדי הגטו". לשני החיבורים הייתה השפעה על בני תקופתם ולאחריה.המונח משמש כיום לציון כל אזור עירוני המובדל או מתבדל תרבותית מסביבתו, ועל פי רוב מוכה-
עוני.
גטו (Ghetto)
גטו, במקור זהו כינוי לשכונה שנכפה על היהודים להתגורר בה, על מנת לצמצם ואף למנוע את מידת מעורבותם והתערותם בחברה בה חיו. בתקופת השלטון הנאצי, קיבל הגטו משמעות אחרת, היות ושימש כתחנת מעבר לקראת שליחתם של היהודים למחנות ההשמדה. כיום, הביטוי "גטו"...
