ברך – מילון עברי-עברי
רך
(ת')
לא קשה, לא מוצק, מותך, מומס, מרוכך; צעיר, מפונק, עדין, נעים, רגוע; ותרן, ניתן להשפעה, רכרוכי
ברך
(נ')
חלק בגוף, פרק הרגל בין השוק לירך; ארכובה, מכשיר כפוף כמו ברך הרגל
לברך
(פ')
לאחל, לתת ברכה; לומר דברי ברכה; לרומם, להלל, לשבח; להודות, להיות אסיר תודה; לתת, להעניק
בורך
(פ')
התברך, ניחן, קיבל, זכה, הוענק לו, ניתן לו, הורעף עליו; זכה לברכה, בירכו אותו; קודש
להתברך
(פ')
להיות מבורך, לזכות, לקבל, להיות ניחן ב-; להתפאר, להתהלל, להשתבח; לקבל ברכה, לזכות בשבח
להבריך
(פ')
לגרום כריעת-ברך, להוריד על הברכיים; לנטוע מחדש, לשתול ענף, להטות ענף; להעמיד צאצאים
לברך (>>בירך)
(פ')
לאחל, לתת ברכה; לומר דברי ברכה; לרומם, להלל, לשבח; להודות, להיות אסיר תודה; לתת, להעניק
ברך