ברית – מילון עברי-עברי
ברית
(נ')
הסכם, חוזה, אמנה, חוזה ידידות, הסכם שלום; ברית-מילה, כריתת ערלה, חיתוך באיבר המין
בריה (>>ברייה)
(נ')
יצירה, עשייה, ייסוד, הקמה, בריאה; בנאדם, אנוש, יצור אנושי, אישיות, טיפוס
חוזה
חוזה הוא ביטוי חברתי
משפטי להסכמה הנובעת ממפגש רצונות בין שני צדדים כשירים.
ברית
מקום הזווג של אור העליון שהוא במקום המסך והעביות המעלה או''ח, מכונה בשם ברית. והוא בחינת היסוד, שמכח עלית נה''י לחג''ת שהיה בעיבור דכל פרצוף, קבלה המלכות לצורת היסוד ונעשית כמדתו, ומאז נתעלה מקום הזווג אל היסוד ועל שם זה קנה היסוד את השם ברית. וכיון שיש ד' בחיבות עביות בהמסך, ע''כ נבחן ששיעור דגופא הוא ד' בריתות, כי אז קונה כל מדתו. וזסו''ה מספר את רובע ישראל, כי היסוד קבל לתוכו את בחינת המסך והעביות שהיה מתוקן מקודם בכלי מלכות, דהיינו בפרצופי א''ק, כנודע. וע''כ הוא המוציא כל הקומות של הנשמות, שהן רביעותיהן וטפת הזרע של ז''א הנקרא ישראל. וכן הוא אפילו בהנוקבא דז''א, שמקום הזווג נשתנה גם בה לבחינת היסוד שבה, ולא במקום המלכות, שהיא בחינת עטרת היסוד שלה. (תע''ס חלק ט').
