במול – מילון עברי-עברי
במול
(ז')
נחת, סימן נגינה, סימן להנמכת הצליל, סימון להורדת חצי טון
למול
(פ')
לעשות ברית-מילה, לכרות את בשר הערלה, להביא בבריתו של אברהם; לסלק את הטומאה; לחתוך
במול
ב
מוזיקה, במול (או נָחֶת) הוא סימן היתק המורה על הנמכת הצליל הבא אחריו בחצי טון, והוא מסומן ב-
(הדומה לאות הלועזית b), משמאל לתו. באוקטבה תקנית דו במול זהה דיאטונית לסי, ופה במול זהה דיאטונית למי. קיים גם סימן במול כפול הנראה כך: 
והוא מנמיך תו נתון בטון שלם. בתיווי מוזיקלי במאה העשרים ישנן גם סימני במול מיוחדים המורים על הנמכת צליל ברבע טון או בשלושת רבעי הטון. תו ה
יוניקוד '♭' (266D הקסדצימלי) עשוי להציג את סימן הבמול במחשבים מסוימים.
