בליה – מילון עברי-עברי
בליה
(נ')
בלות, השחתה, איבוד, שחיקה, התפוררות, התבלות, מהיהה; אבדון, הרס; הפסקת הוסת
בליה
ב
גאולוגיה, בְּלָיָה היא תהליך איטי, המתרחש על פני שנים רבות, של התפרקות או התפוררות סלעים במקום שבו הם נמצאים. תוצרי ההתפרקות, לאחר הבליה הכימית של הסלע ומשקעי המינרלים - וסינון החומרים המסיסים יותר, יחד עם חומר אורגני רקוב - נקראים קרקע.
בליה (Erosion)
בליה, במובן המצומצם - פירוק סלע והריסתו ע"י גורמים שונים. במובן הרחב - כלל פעולותיהם של הכוחות החיצוניים הגורמים לעיצוב הנוף, לאחר שנוצר מלכתחילה בתהליכים טקטוניים: חריצת הסלע או בלייתו, סחיפת עפר והשקעתו מחדש במקומות נמוכים. בתהליכים אלה, אפשר...
