בכור – מילון עברי-עברי
בכור
(ת'/ש"ע)
הילוד הראשון, בוגר, ראש, הולד הראשון, הבן הראשון; בכיר, ותיק, גבוה (בדרגה)
כור
(ז')
תנור, כבשן, משרפה, אש, ליבה, קמין
בכור
ה
בכור הוא הצאצא הראשון של
אדם, בעל חיים, ואף צמח. בימי קדם, אך גם בימינו, זוכה הבכור למעמד מיוחד. בדרך כלל היה הבכור (ברוב התרבויות - הבן הזכר בלבד) יורש את מרבית נחלת האב ואת ראשות המשפחה המורחבת. נוהג זה השתרש בקרב בתי מלוכה, שבהם עובר השלטון, במות המונרך לבנו או בתו הבכורים. לעתים מכונה הבכור, בעיקר בהקשר של בכור האדם או הבהמה, בשם "פטר רחם", כלומר הראשון שיצא מרחמה של אישה או נקבת בעל חיים.
