בושם – מילון עברי-עברי
בושם
(ז')
פרפיום, ניחוח, ריח ניחוח, תוספת ריח טוב בלתי טבעי, מי-ריח, מי בשמים
(פ')
נעשה מבושם, הופץ בו ניחוח, נעשה ריחני, הופץ בו ריח טוב; נעשה שיכור, נעשה מבוסם
בושם
בושם הוא שם כולל ל
נוזל, קרם או שמן המפיץ ריח, מופק בדרך כלל מצמחים או באופן סינתטי, ומפיץ ריח נעים. בושם הוא מוצר אפנתי ויקר, ומתיזים אותו על העור כחלק מתהליך התקשטות. ניתן להתיזו גם באוויר או על בגדים, שטיחים ווילונות, בעיקר כמשקל נגד לריחות לא נעימים.
בושם (Perfume)
בושם, תערובת של שמנים אתריים או תמציות ריח מלאכותיות, חומרים מייצבים, כוהל ומים, המדיפה ריחות נעימים והמשמשת לבישום הגוף, חפצים, חללים...
