אפר – מילון עברי-עברי
אפר
(ז')
רמץ, תוצאת שריפה, שיירי גחלים, גחלת, שלהי אש
להפר
(פ')
להפסיק, לנתק, לבטל, להתיר, לחסל, לסכל, לשים לאל, להפריע, לקטוע; להשבית, לא לקיים, לשבור, לעבור על-, להמרות, לא לציית; לחלל, לפגוע
לאפר
(פ')
לשים איפור, לשים צבע (על עיניים, פנים), לייפות, לחפש, להסוות; להפוך לאפר; להוציא אפר
להאפיר
(פ')
להיעשות אפור, להיות כצבע האפר, להלבין, להחוויר, להזדקן
להתאפר
(פ')
לשים איפור, לאפר את עצמו, לשים צבע, להתמרח, להתייפות, להתחפש, להסתוות; להפוך לאפר
אופר
(פ')
הושם עליו איפור, הושם עליו צבע, יופה, חופש, הוסווה; הפך לאפר; הוצא ממנו האפר
לאפר (>>איפר)
(פ')
לשים איפור, לשים צבע (על עיניים, פנים), לייפות, לחפש, להסוות; להפוך לאפר; להוציא אפר
אפר'
(ש"ע)
אפריל, החודש הרביעי בלוח השנה הלועזי, אחרי מרץ, לפני מאי
אפר
אֵפֶר הוא חומר מפורר הנותר לאחר
בעירה. בעירה של חומרים אורגניים יוצרת בעיקר פחמן דו-חמצני ואדי מים, אך בעירה לא שלמה תשאיר חלק מהחומר במצבו המקורי. גם אם מתבצעת בעירה שלמה, אם החומרים האורגניים מכילים יסודות שאינם הופכים לגז או נוזל בתהליך הבעירה (כגון יוני מתכת) הם יישארו בצורה מוצקה ואילו שאר החומר יתנדף לחלל האוויר. הישארות אפר נפוצה בשריפת עצים ותוצריהם.
