אמת – מילון עברי-עברי
אמת
(נ')
נכונות, אמיתה, אמיתות; אקסיומה, משפט שאין צורך להוכיחו, הנחה מוסכמת, מושכל ראשון
לאמת
(פ')
לאשר, להוכיח, לבדוק האם נכון, לבדוק אמיתות, לבדוק נכונות, להראות שאינו שקר, לבחון
אומת
(פ')
אושר, הוכח, נבדקה נכונותו, נבדקה אמיתותו, נבדק האם נכון הוא, נבדק אם אינו שקרי, נבחן
אמה
(נ')
זרוע, חלק מהיד, החלק התחתון של היד; האצבע האמצעית בכף, האצבע השלישית
התאמת
(פ')
התאשר, הוכח כנכון, נמצא תואם למשוער, הוכח כאמת, נמצא לא שקרי, הוסר ממנו הספק, התגשם
לאמת (>>אימת)
(פ')
לאשר, להוכיח, לבדוק האם נכון, לבדוק אמיתות, לבדוק נכונות, להראות שאינו שקר, לבחון
אמת
