nf. alliteration, use of similar phonetic sounds at the beginning of ining words

(נ') צליל חוזר בראשי מילים סמוכות

אליטרציה (בעברית: הִשָּׁנוּת צְלִילִים) היא אמצעי ספרותי לשוני אמנותי קדום, המאופיין בחזרה על צליל, או על צירוף של צלילים, במספר מילים קרובות. הצליל החוזר הוא בדרך-כלל עיצור או מספר עיצורים. האליטרציה שימשה בשירה הקדומה עוד טרם החריזה והמשקל, ולאותן מטרות: להקל על המאזינים לזכור את הנאמר מצד אחד, ולגרום להם הנאה אמנותית לשונית מצד שני. בשירה האנגלו-סקסית הקדומה הייתה האליטרציה תחבולה קבועה, ששימשה כיסוד מבני המארגן את השורה. אליטרציה נפוצה מאוד גם בשירת המקרא.
הצורה הנפוצה ביותר של אליטרציה היא חזרה על הצליל הראשון במילים סמוכות, בדרך כלל על מנת ליצור הדגשה או לחזק את הקשר בתוך סדרת המילים. הצהרתו הידועה של יוליוס קיסר, "וני, וידי, ויצ'י" (באתי, ראיתי, ניצחתי) היא דוגמה קלאסית לאליטרציה מסוג זה. בעברית מופיעים צירופים רבים מסוג זה בתנ"ך, ביניהם "צוד צדוני כציפור" ממגילת איכה ו"פחד ופחת ופח" מישעיהו. ישנן גם דוגמאות המשתמשות בשתי מילים בלבד: "חן וחסד", "דת ודין", "שוד ושבר" ועוד.
אליטרציה יכולה להיות גם חזרה על צלילים שאינם מופיעים דווקא בתחילת המילה. לדוגמה, הפסוק "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהילים, פ"ה; האותיות המודגשות הם העיצורים החוזרים), או הצירופים "נשימת שמייך", "רחש חשדות ודבר אשם" ו"עוד אבוא אל ספך בשפתיים כבות" המופיעים בשירי נתן אלתרמן. במונולוג שבשיר "לונדון", המבוסס על דבריה של בלה מן המחזה "אורזי מזוודות", מופיעה אליטרציה ארכנית של צלילי השי"ן והלמ"ד: "לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון, לונדון לא מחכה לי, גם שם אהיה לבד". גם חזרה על צלילים בתחילת הברות קרובות ("קניתי קורקבן") נחשבת אליטרציה.

להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...