אייסכילוס היה המוקדם שבשלושת המחזאים הטראגיים היוונים הגדולים; שני האחרים הם סופוקלס ואוריפידס. ביצירתו של אייסכילוס יש דגשים מוסריים ודתיים חזקים. לרבים ממחזותיו יש "סוף שמח" יותר מאשר אצל שני האחרים; בפרט ביצירת המופת שלו, טרילוגיית "האורסטיאה". מעבר לאיכות הספרותית של יצירתו, תרומתו הגדולה ביותר של אייסכילוס לאמנות התיאטרון הצעירה הייתה הוספת שחקן שני לסצינות. עד ימיו של אייסכילוס, ההתרחשות על הבמה כללה שחקן יחיד (שיכול לגלם מספר דמויות לסירוגין) ומקהלה יוונית.

ידוע כי אייסכילוס כתב מעל 70 מחזות; מתוכם שרדו רק שבעה (השמות להלן על-פי תרגום דיקמן):

• "המבקשות מחסה" (490 לפנה"ס?)
• "הפרסים" (472 לפנה"ס)
• "שבעה נגד תבאי" (467 לפנה"ס)
• "פרומתאוס הכבול"
• "האורסטיאה" (458 לפנה"ס):
  • "אגממנון"
  • "נושאות הנסכים"
  • "נוטות החסד"