איד – מילון עברי-עברי
מאויד
(פ')
מאודה, שנהפך לאד
לאיד (>>לאייד)
(פ')
לאדות, לנדף, להפוך נוזל לאדים, להעלות אדים, להרתיח, לבשל באדים, להפוך לקיטור
להתאיד (>>להתאייד)
(פ')
להתאדות, להפוך לאדים, להתנדף, להתבשל באדים, להפוך לקיטור, להיעלם
איד (>>אִיד)
(ז')
(פסיכואנליזה) סתמי, יִצְרָה, המבנה המאגד את היצרים והדחפים הטבעיים במודל הנפש הפרוידיאני
איד (>>אֵיד)
(ז')
צרה, אסון, שבר, פגע, מצוקה, חוסר-מזל, צרה, פורענות, שואה
איד (Id)
איד (סתמי), בתיאוריה הפסיכואנליטית: החלק באישיות הכולל את הדחפים והמאופיין בחוסר התחשבות במציאות, בחוסר ארגון וחשיבה הגיונית ובחיפוש אחר סיפוק מיידי של דחפים ויצרים. הליבידו, התשוקה המינית, הוא אחד ממרכיביו המרכזיים. האיד הוא אחד משלושת...
איד
B: צרה, אסון
לשימוש חופשי; דצמבר 2008
