אחוזה היא מבנה מפואר וגדול המשמש למגורים, הבנוי בעיקר ללקוחות אמידים. המילה מופיעה לראשונה בתנ"ך: אברהם מבקש לבנות לשרה אחוזת קבר, הלא היא מערת המכפלה. המונח מופיע עוד מספר פעמים בתנ"ך, בכל המקרים בהקשר לנדל"ן (או עבדים) יקרי ערך, אשר מלווים את בעליהם עד למותם (ולעתים לנצח). שורש המילה הוא א.ח.ז., והאחוזה מסמלת הצמדות למקום מסוים. גם המונח הרומאי mansio בא בלטינית מן השורש manere (להישאר), ומציין נקודות רשמיות בדרכים הרומיות, שבהן נהגו לעצור; שבהן התפתחו ערים ובהן מוקמו אחוזותיהם של הפקידים הבכירים בפרובינציה; ובשפה הסקוטית קיימת המילה manse, אשר משמעותה קרקע גדולה מספיק, כך שכהן הדת של הקהילה יוכל לקיים עצמו ממנה. האחוזה שימשה כיחידה כלכלית חברתית ומשפטית.