אות – מילון עברי-עברי
אות
(נ')
תו, סימן דפוס, סימן כתב, ציון גרפי של הגה לשוני, יסוד באלף-בית, גופן, פונט
(ז')
סימן, רמז, ציון, תו, סימן-היכר; נס, פלא; הוכחה, ראיה, מופת, עדות; עיטור כבוד, סמל; מחווה
ניאות
(פ')
הסכים, קיבל, התרצה, השלים עם, הגיע להסכם, לא סירב; התאים, היה ראוי, הלם את
אוה (>>אוות)
(נ')
חפץ, רצון, חשק, תשוקה, השתוקקות, תאווה, חמדה, מאווה, צימאון, משאלה, בקשה
אות
אות היא סימן המיצג צליל בכתיבה בראשי תיבות (להבדיל משיטות
כתב שבהן סימנים מיצגים הברות או מילים שלמות). אוסף האותיות המצוי בשימוש בכתיבה בשפה מסוימת מכונה אלפבית. האותיות מתחלקות לשני סוגים:עיצורים - אותיות שכל אחת מהן מייצגת צליל מסוים בשפה המדוברת.אמות הקריאה - אותיות המציינות תנועות, לאופן הגייתם של העיצורים. רבים מהצלילים שמשקפים העיצורים משותפים לשפות רבות, ויחד עם זאת יש עיצורים המופיעים בשפות מסוימות ואינם מופיעים באחרות. האות
ח, למשל, מופיעה באלפבית העברי אך אין לה מקבילה באנגלית. לאות J של האנגלית אין מקבילה בעברית, והיא מיוצגת באמצעות הצירוף ג'. לאות W של האנגלית אין כל מקבילה בעברית (אם כי נהוג להביע בצירוף "וו" (שתי אותיות ו' ברצף)).
