היא מפורסמת בעיקר בשל סדרת הניתוחים הקוסמטיים שביצעה בפניה לפי יצירות מפורסמות של דמויות נשיות, המהווים יצירת אמנות-מופעית אחת בעלת מסר כנגד תכתיבי הטבעי והמולד, ובהקשר מוסף ופרטני יותר, בעלת מסר כנגד הגדרת זהות נשית במובן של תפיסת היופי הנשי כפי שהיא מוכתבת על ידי גברים. סדרת ניתוחים זו היא יצירתה המרחיקה לכת ביותר, ונחשבת בכלל ליצירה המרחיקה לכת ביותר שנעשתה בהמחשת רעיון של הצבת אתגר לזהות עצמית. כך יצירתה זו גם משלבת מסר פמיניסטי בתוך רעיון חיפוש הזהות, אולם מנגד עוררה סערה שהביאה לביקורת חריפה בקרב חוגים פמיניסטיים לגבי היצירה והאופן שבו היא נעשית.

פעילותה והגותה הייחודיים, המשקפים את אישיותה, הפכו אותה לדמות משפיעה בתחום האמנות העכשווית ובתחום המגדר, ובמהלך השנים לדמות נחשבת בעולם התרבותי והאקדמי, כאשר כיום היא פרופסורית באקול נסיונל סופרייר דה בוזאר - בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות שבפריז אשר נחשב לאחד מבתי הספר לאמנות היוקרתיים ביותר בעולם, היא יושבת בחבר המנהלים של "ארמון טוקיו" בפריז, ובשנים 2006-2007 פעלה והרצתה במעמד אשת אסכולה במכון גטי למחקר שבלוס-אנג'לס.

היא מפורסמת בעיקר בשל סדרת הניתוחים הקוסמטיים שביצעה בפניה לפי יצירות מפורסמות של דמויות נשיות, המהווים יצירת אמנות-מופעית אחת בעלת מסר כנגד תכתיבי הטבעי והמולד, ובהקשר מוסף ופרטני יותר, בעלת מסר כנגד הגדרת זהות נשית במובן של תפיסת היופי הנשי כפי שהיא מוכתבת על ידי גברים. סדרת ניתוחים זו היא יצירתה המרחיקה לכת ביותר, ונחשבת בכלל ליצירה המרחיקה לכת ביותר שנעשתה בהמחשת רעיון של הצבת אתגר לזהות עצמית. כך יצירתה זו גם משלבת מסר פמיניסטי בתוך רעיון חיפוש הזהות, אולם מנגד עוררה סערה שהביאה לביקורת חריפה בקרב חוגים פמיניסטיים לגבי היצירה והאופן שבו היא נעשית.

פעילותה והגותה הייחודיים, המשקפים את אישיותה, הפכו אותה לדמות משפיעה בתחום האמנות העכשווית ובתחום המגדר, ובמהלך השנים לדמות נחשבת בעולם התרבותי והאקדמי, כאשר כיום היא פרופסורית באקול נסיונל סופרייר דה בוזאר - בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות שבפריז אשר נחשב לאחד מבתי הספר לאמנות היוקרתיים ביותר בעולם, היא יושבת בחבר המנהלים של "ארמון טוקיו" בפריז, ובשנים 2006-2007 פעלה והרצתה במעמד אשת אסכולה במכון גטי למחקר שבלוס-אנג'לס.