אויר – מילון עברי-עברי
אויר
(פ')
עוטר, עשו בו אילוסטרציות, צויר, הוספו בו איורים, הוספו בו הסברים בתמונות
אויר (>>אוויר)
(ז')
תערובת גזים; מעל היבשה, מעל האדמה, מעל הקרקע; סביבה, אטמוספירה, אווירה; רוח; מצרך חיוני, חמצן; חלל, ריק; לא ממשי, ללא בסיס
אויר
אוויר (Air)
אוויר, תערובת הגזים באטמוספירה של כדור הארץ. הרכבה: 78.08% חנקן, 20.95% חמצן, 0.93% ארגון, 0.03% פחמן דו-חמצני, וכמויות זעירות יותר של גזים אחרים. האוויר כולל גם אדי מים, בכמויות משתנות לפי התנאים האקלימיים. צפיפותו (ב-25? צלזיוס...
אויר
אויר, פירושו: אור הרוח, דהיינו אור חסדים כנודע. ואוירא דכיא, פירושו: אור חסדים דג''ר דבינה, אשר אע''פ שהיא חסדים, מ''מ נחשבת לג''ר גמורים כמו אור חכמה. ואויר סתם, פירושו: ו''ק בלי ג''ר, כלומר, שכבר הם צריכים להארת חכמה, להיותם מבחינת ז''ת דבינה או ז''א, ובלי זה נחשבים כגוף בלי ראש. (תע''ס חלק י''א).