בית משותף הוא בניין שבו דירות אחדות, שלכל אחת מהן בעלים משלה, וכן רכוש משותף. בסעיף 52 לחוק המקרקעין מגדיר המחוקק בדרך של אלימינציה מהו רכוש משותף, דהיינו כל מה שאינו רשום כדירות לרבות: הקרקע עליה עומד הבניין, גגות הבניין, קירותיו החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים, מתקני הסקה ומים וכיוצ"ב וכן מתקנים המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם. יש לציין שהרשימה מהווה רשימה פתוחה בלבד והעובדה שהמחוקק טרח ומנה כמה מחלקי הרכוש המשותף באופן ספציפי, אינה גורעת מן ההגדרה הכללית "השיורית". על הרכוש המשותף בבית משותף לא חלים דיני השיתוף הרגילים. במקומם יצר המחוקק שורת הסדרים, אשר תכליתם לאפשר רכישת בעלות במקרקעין, ולכוון את התנהגות הדיירים ובעלי הדירות במסגרת תפקודו השותף של הבית המשותף.
