שריפה – מילון עברי-עברי
שריפה
(נ')
בעירה, תבעירה, אש, שלהבות, להיבה, להבות, מאכולת אש, התלקחות, התפרצות אש
(נ')
הפרשה, זיבה, נזילה, התזת שרף
שריף
(ת')
בר-שריפה, ניתן לשריפה, שאפשר לשרוף אותו, לקיח, מתלקח במהירות, דליק, להיב
לרפות (>>לְרַפּוֹת)
(פ')
להחליש, לשלול כוח, לדכא מרץ, לדלדל, לנוון, להוריד מתח; לטפל בחום במתכת לשחרור מתח
לרפות (>>לִרְפּוֹת)
(פ')
להיחלש, לאבד כוח, להיעשות רפה, להפוך תשוש, להתדלדל, להתנוון, לחדול מהיות מתוח
שריפה
שריפה היא התפשטות בלתי מבוקרת של
בעירה. שריפה עלולה להיגרם מסיבות שונות:תאונה, למשל כתוצאה מקצר חשמלי, מנפילת חפץ בוער, כגון סיגריה או מבעירה מבוקרת שיצאה מכלל שליטה.הצתה בזדון, עקב מניע פלילי, כחלק מפעולות איבה או כתוצאה של פירומניה. אחד הסימנים המעידים על הצתה מכוונת הוא מוקדי הצתה אחדים.אסון טבע, למשל בעקבות פגיעת ברק או דליקת קוצים כתוצאה משרב. במבנים רבים מותקנת
מערכת גילוי וכיבוי אש, שתפקידה לזהות פריצתה של שריפה, ולהפעיל אזעקה וציוד לכיבוי אש. דלת אש נועדה לסייע במניעת התפשטות שריפה במבנה ולאפשר לאנשים להיחלץ ממנו בקלות.
בעירה (Combustion)
בעירה, תגובה כימית, בדרך כלל של התחמצנות חומר המלווה לעתים בפליטת חום ואור. הופעה קיצונית במיוחד של תהליך הבעירה היא התפוצצות.
החומרים המשתתפים בתהליך הבעירה הם חומרי דלק - לרוב תרכובות של פחמן - וכן חמצן, במצבו הטהור או בתרכובת המתפרקת עקב...
