שלד – מילון עברי-עברי
שלד
(ז')
מערכת החלקים הקשים בגוף החי, עצמות וסחוסים, שלדה; כינוי לאדם רזה, כחוש, צנום
(ז')
סכמה, שלדה, מערכת קווי יסוד, מסגרת, אשיה, בסיס, מסד, יסוד
שלד
שלד הוא אוסף של
עצמות שנמצאות בבעלי חיים השייכים למערכת המיתרניים. השלד מאפשר את גדילת הגוף בעזרת התארכות העצמות והחלפת הסחוס בעצם. התהליך בו הופך הסחוס לעצם נקרא "התגרמות" או גם "הסתיידות" (מלשון סידן). לרוב, תהליך הגדילה מסתיים כשכל הסחוס הפנוי הופך לעצם, מעט אחרי הבגרות המינית של הפרט. השלד נועד לתמוך באיברים הפנימיים ולהגן עליהם. הוא מאפשר לבעלי החיים תנועות חדות שלא אפשריות בלעדיו. עצמות השלד מחוברות זו לזו ב
מפרקים בעזרת רצועות, סחוס ורקמת חיבור. לעתים, המפרק כולל יותר משתי עצמות. חלק מהמפרקים נועדו לאפשר תנועה קלה של העצמות כגון מפרק הכתף שמאפשר תנועה בשלושה כיוונים (ימין - שמאל, למעלה - למטה וסיבוב) וחלקן נועדו לאפשר תנועה מוגבלת יותר כמו המפרק המרוחק של האגודל שמאפשר רק תנועה אחת - כיפוף האגודל למטה ולמעלה. סוג שלישי של מפרקים אינם מאפשרים תנועה כלל - כמו בגולגולת.
שלד (Skeleton)
שלד, בזואולוגיה, מבנה קשיח לתמיכת הגוף. מבחינים בין שלד חיצוני (exoskeleton) לשלד פנימי (endoskeleton).
השלד החיצוני של רכיכות (צדפות, חלזונות וכדומה) עוטף את הגוף במעטה עשוי סידן ומספק לו הגנה, אך מגביל אותו בתנועה. שלד זה הולך וגדל במהלך...
