שטח – מילון עברי-עברי
שטח
(ז')
פניו של גוף הנדסי, שיעור דו-ממדי; מקום מסוים, שטח מגע בין גופים, שטח חיכוך
(ז')
חלקה, מגרש, פיסת אדמה, חבל, פלך, כברת-ארץ, אזור, רצועת קרקע, שדה, חלק יבשה
(ז')
חוג, תחום, שדה, תחום מקצועי, תחום הפעילות, שדה מקצועי
להשתטח
(פ')
לשכב בפישוט איברים, להישכב לכל אורכו, להשתרע; לעלות לקבר, לקיים אזכרה
לשטוח
(פ')
לפרוש, למתוח, להושיט, לשלוח קדימה; להציג, להגיש, להביא, להעלות, להביע, לבטא, לספר בפרוטרוט, לשטח
לשטח
(פ')
לרדד, לרקע; לפרוש, למתוח, להושיט, לשלוח קדימה; לשטוח, להציג, להגיש, להעלות, להביע, לבטא, לספר בפרוטרוט
שוטח
(פ')
רודד, רוקע; נפרש, נמתח, הושט, נשלח קדימה; הוצג, הובא, הוגש, הועלה, הובע, בוטא, סופר בפרוטרוט
להשטיח
(פ')
לשטוח, לפרוש, למתוח, להושיט, לשלוח קדימה
שטח
שטח הוא
גודל של תחום מישורי בהשוואה ליחידת מידה קבועה. באופן כללי יותר, אפשר לחשב שטח לכל יריעה; בפרט, שטח הפנים של גוף תלת-ממדי הוא שטח השפה, או הקליפה החיצונית, של הגוף.