רעש – מילון עברי-עברי
רעש
(ז')
רעישות, שאון, המולה, מהומה; רעידת-אדמה, תזוזה של האדמה; התרגשות, ערבוביה, סערה
להרעיש
(פ')
לרעוש, להקים רעש, לגרום שאון, לעורר המולה; להשמיע רעש, לטרטר, לשקשק, לדפוק; להפגיז, להפציץ, להמטיר אש, לפתוח בהרעשה
הורעש
(פ')
הופגז, הופצץ, הומטרה עליו אש, פתחו עליו בהרעשה, הותקף בפגזים, עבר הפצצה
לרעוש
(פ')
להרעיש, להקים רעש, לגרום שאון, לגרום המולה, לרעום, לגעוש; לרעוד, לרטוט, להזדעזע, להיטלטל
נרעש
(פ')
נרגש, נסער, נפעם, נפחד, היה המום, נדהם, נרגז, היה לא שקט; רעד, רטט, הזדעזע, היטלטל
להירעש
(פ')
להתרגש, להיות נסער, להתפעם, לפחוד, להיות המום, להידהם, להירגז, להיות לא שקט; לרעוד, לרטוט, להזדעזע, להיטלטל
רעש
רעש הוא צליל בלתי רצוי הגורם להפרעה.
רעש (Noise)
רעש, באקוסטיקה, אות בלתי-רצוי מבחינת עוצמתו או צלילו הבלתי נעים. הרעש האקוסטי הוא קול שעוצמתו (הנמדדת ביחידות דציבל) עשויה להפריע לשמיעה, החל במטרד סתם וכלה באובדן זמני או תמידי של חוש השמיעה, עקב חשיפה ממושכת לרעש שמעל 85 ד"ב. הרעש נחשב...
