רגל – מילון עברי-עברי
רגל
(נ')
גף, גפה, ירך, שוק, משען, איבר ההליכה, איבר בגוף (אנטומיה)
(ז')
פסח, שבועות, סוכות, חג, יום-עלייה לרגל, הליכה לירושלים; פעם, זמן
(נ')
בסיס, משען, יסוד, מסד, נקודת-מוצא, כן, מצע
(נ')
מידת אורך, בערך 30 סנטימטר
להתרגל
(פ')
להיעשות מורגל ב-, להסכין עם-, לקבל, להשלים עם-, להתייחס כאל מובן מאליו, לראות כדבר שגרתי; להסתגל, להתאקלם, להתאים עצמו, להיקלט, להיטמע
הורגל
(פ')
ניטע בו הרגל, נעשה רגיל ל-; הסכין עם-, התרגל, ראה כמובן מאליו, היה רגיל ל-
להרגיל
(פ')
לנטוע הרגל, ללמד, להקנות הרגל; לסגל, לאקלם, להתאים ל-, להכשיר, להכין
לרגל
(פ')
לעסוק בריגול, לאסוף ידיעות, להסגיר סודות מדינה, למסור אינפורמציה, להיות סוכן חשאי; לבלוש, להתחקות, לעקוב; לגשש, לתור, לסייר
לרגל (>>ריגל)
(פ')
לעסוק בריגול, לאסוף ידיעות, להסגיר סודות מדינה, למסור אינפורמציה, להיות סוכן חשאי; לבלוש, להתחקות, לעקוב; לגשש, לתור, לסייר
רגל
