קרקע – מילון עברי-עברי
קרקע
(זו"נ)
אדמה, יבשה, עפר, ארץ, חלקה, שטח, נחלה, מגרש, אחוזה, תחתית, בסיס, יסוד, תשתית; מציאות, רצפה
לקרקע
(פ')
לרתק אל הקרקע, למנוע המראה, למנוע טיסה, להצמיד לקרקע, לאסור המראה
קורקע
(פ')
רותק אל הקרקע, לא קיבל רשות המראה, נאסר עליו להמריא, הוצמד לקרקע, לא הותר לו לטוס
קרקע
קרקע היא תערובת של
מינרלים, חומרים אורגנים, מים, ואוויר המצוייה בשכבה העליונה של קרום כדור הארץ. קרקעות שונות נבדלות זו מזו ביחסי כמויות החומרים המרכיבים אותן. יחס של: 1% חומר אורגני, 49% מינרלים, 25% מים ו- 25% אוויר, הוא יחס אידאלי לגידולי חקלאות שונים.
קרקע
מלכות של כל מדרגה או של עולם, מכונה בשם קרקע של עולם, או של מדרגה. (תע''ס חלק ב').
קרקע
Soil
Ground
