קוטב – מילון עברי-עברי
קוטב
(ז')
קצה, ראש, קדקוד, פינה, קצה הציר, צד, עיקר, יסוד; קיצוניות, קנאות, ניגוד, פלג
(פ')
הובא למצב של קיטוב, חולק לשני מחנות, הוקצנו ההבדלים בין אגפיו, הובלו הניגודים בין מרכיביו; עבר פולריזציה, נעשה מקוטב, חולק לקטבים, הופרד למטען שלילי וחיובי
קוטב
קוטב של גוף המסתובב סביב
צירו הוא אחת משתי הנקודות על פני הגוף שדרכן עובר ציר הסיבוב. שני הקטבים הם הנקודות היחידות על פני הגוף שלא נמצאות בתנועה סיבובית סביב הציר. בפרט מתייחס מושג זה לשני הקטבים של כדור הארץ, ובאופן כללי יותר, לשני הקטבים של כל גרם שמים הסובב סביב ציר מוגדר. לא לכל הגופים המסתובבים ניתן להגדיר קטבים, הואיל וקיימים גופים, כמו למשל היפריון, ירחו של שבתאי, שאין להם ציר סיבוב קבוע. שני הקטבים של כדור הארץ הם
הקוטב הצפוני ו
הקוטב הדרומי. הם נמצאים ב
קו הרוחב המקסימלי (90°), ולכן מהקוטב הצפוני ניתן לנוע רק דרומה ומהקוטב הדרומי רק צפונה. בנוסף לקטבים הגאוגרפיים יש לכדור הארץ קטבים מגנטיים שאינם נמצאים בהכרח במיקום של הקטבים הגאוגרפיים. בניגוד לקטבים הגאוגרפיים, מיקומם של הקטבים המגנטיים משתנה בהתאם לשדה המגנטי של כדור הארץ.
