קבר – מילון עברי-עברי
קבר
(ז')
מקום קבורה, מקום לטמון בו את המת, בור קבורה, מצבה, גולל, שחת, שאול
לקבור
(פ')
לערוך טקס קבורה, לטמון מת באדמה, להכניס גווייה לקבר, להוריד לקבר, לקיים טקס אשכבה; לטמון, להטמין, לשים בבור חפור; לגנוז, לא ליישם, לא להוציא לפועל
להיקבר
(פ')
להיטמן באדמה, לרדת אל קברו; להיגנז, לא לצאת לפועל, לא להתגשם, לא להתממש
לקבר
(פ')
לקבור, לטמון מת באדמה, להכניס גווייה לקבר, להוריד לקבר
קבר (>>קיבר)
(ז')
סובין, קמח גס, קמח לא מנופה, לחם עוני
קבורה
קבורה היא הטמנת חפץ,
בעל חיים או אדם באדמה לאחר המוות או, בחפץ, הפסקת השימוש בחפץ. לרוב זה מבוצע על ידי חפירת בור באדמה, השמת האובייקט בתוכו ומילוי הבור מחדש באדמה שהוצאה מתוכו. לרוב, מעל הבור מוצבת מצבה הנושאת פרטים על הקבור. קבורת אנשים לאחר מותם נהוגה בתרבויות רבות.
