התפתחות סחר ימי הפכה את פוג'יין מאזור ספר מבודד למרכז חשוב של דרך המשי הימית החל במאה העשירית, תחת שושלות סונְג ויוֵּ'אן. העיר צְ'וֵ'נְג'וֹאוּ (泉州/Quánzhōu) הייתה באותה עת אחת מערי הנמל הגדולות בעולם ועסקה במסחר במשי, טקסטיל, אבני חן, חרסינה ועוד. באותה עת הייתה העיר ביתם של למעלה ממאה אלף סוחרים ערבים והוקם בה המסגד העתיק בסין, הפעיל גם היום. היא גם הייתה בסיס למסעותיו הימיים המפוארים של צ'אנג חֶה. זוהרה של העיר הועם באחת כאשר שושלת מינג החרימה את הסחר הימי במאה ה-15 בניסיון לצמצם את תופעת שודדי הים היפניים באותה עת. העיר לא התאוששה גם לאחר הסרת החרם ב-1550 ומרכז הכובד של הסחר הימי עבר ממנה לערים נינְגְבּוֹ, האנגג'ואו (במחוז גֶ'גְ'יָאנְג של ימינו), שאנגחאי, וגואנגג'ואו (בירת מחוז גואנגדונג).

סיום עידן הסחר הימי במחוז סימן את תחילתו של עידן ההגירה. החל במאה ה־16 החלו תושבים מפוג'יין להגר למדינות שכנות כגון סינגפור, הפיליפינים, מלזיה ואינדונזיה. כאשר שושלת צ'ינג הכלילה את האי טאיוואן תחת מחוז פוג'יין החלה הגירה מסיבית גם לאי זה, ומרבית תושבי האי המודרני הם למעשה צאצאי מהגרים פוג'יינים. מסורת זו של הגירה נמשכת עד היום, ורבים מהמהגרים הסינים ברחבי העולם (כולל בישראל) הם פוג'יינים או צאצאיהם. להגירה זו חלק חשוב באופי הנוכחי של המחוז, כיוון שרבים מהמהגרים בתפוצות אכן התייחסו לפוג'יין כאל מולדתם והדבר מתבטא בקשר רציף של המחוז עם הפזורות השונות. הקשר עם טאיוואן תרם רבות למחוז החל בשנות ה-70, והוא הפך לאחד העשירים בסין. העיר שְׂיָאמֶן בפרט מדורגת אחת הראשונות בסין בתמ"ג לנפש (לפני בייג'ינג ושאנגחאי).

התפתחות סחר ימי הפכה את פוג'יין מאזור ספר מבודד למרכז חשוב של דרך המשי הימית החל במאה העשירית, תחת שושלות סונְג ויוֵּ'אן. העיר צְ'וֵ'נְג'וֹאוּ (泉州/Quánzhōu) הייתה באותה עת אחת מערי הנמל הגדולות בעולם ועסקה במסחר במשי, טקסטיל, אבני חן, חרסינה ועוד. באותה עת הייתה העיר ביתם של למעלה ממאה אלף סוחרים ערבים והוקם בה המסגד העתיק בסין, הפעיל גם היום. היא גם הייתה בסיס למסעותיו הימיים המפוארים של צ'אנג חֶה. זוהרה של העיר הועם באחת כאשר שושלת מינג החרימה את הסחר הימי במאה ה-15 בניסיון לצמצם את תופעת שודדי הים היפניים באותה עת. העיר לא התאוששה גם לאחר הסרת החרם ב-1550 ומרכז הכובד של הסחר הימי עבר ממנה לערים נינְגְבּוֹ, האנגג'ואו (במחוז גֶ'גְ'יָאנְג של ימינו), שאנגחאי, וגואנגג'ואו (בירת מחוז גואנגדונג).

סיום עידן הסחר הימי במחוז סימן את תחילתו של עידן ההגירה. החל במאה ה־16 החלו תושבים מפוג'יין להגר למדינות שכנות כגון סינגפור, הפיליפינים, מלזיה ואינדונזיה. כאשר שושלת צ'ינג הכלילה את האי טאיוואן תחת מחוז פוג'יין החלה הגירה מסיבית גם לאי זה, ומרבית תושבי האי המודרני הם למעשה צאצאי מהגרים פוג'יינים. מסורת זו של הגירה נמשכת עד היום, ורבים מהמהגרים הסינים ברחבי העולם (כולל בישראל) הם פוג'יינים או צאצאיהם. להגירה זו חלק חשוב באופי הנוכחי של המחוז, כיוון שרבים מהמהגרים בתפוצות אכן התייחסו לפוג'יין כאל מולדתם והדבר מתבטא בקשר רציף של המחוז עם הפזורות השונות. הקשר עם טאיוואן תרם רבות למחוז החל בשנות ה-70, והוא הפך לאחד העשירים בסין. העיר שְׂיָאמֶן בפרט מדורגת אחת הראשונות בסין בתמ"ג לנפש (לפני בייג'ינג ושאנגחאי).