פגז – מילון עברי-עברי
פגז
(ז')
קליע תותח, כדור, תרמיל, קלע, טיל, ראש קרבי, מיכל חומר נפץ
להפגיז
(פ')
לגרום הפגזה, לירות פגזים, לגרום הפצצה, להפציץ, להטיל פצצות, להרעיש, להמטיר אש; להנחית, להרעיף, לתקוף
הופגז
(פ')
עבר הפגזה, נורו עליו פגזים, הומטרו עליו פגזים, הופצץ, הוטלו עליו פצצות, הורעש; הותקף, הונחת עליו-
פגז
פגז הוא
קליע הנורה מתותח, כאשר הגדרת "תותח" היא כלי ירייה חם בעל קליבר מ-20 מ"מ ומעלה. לעתים הפגז נושא מטען כלשהו, כגון חומר נפץ או חומר יוצר עשן, ולעתים הפגז עשוי מקשה אחת, כגון פגז חודר שריון או פגזים ששימשו בתותחים עתיקים והיו כדורי מתכת או אבן ותו לא.
