עין – מילון עברי-עברי
עין
(נ')
איבר הראייה, עדשה, קרנית, אישון, קשתית
(נ')
מעיין, נביעה, מקור מים, באר, פרץ מים, גייזר, מוצא נהר
(נ')
תפר, לולאה, קשר, עניבה, טבעת; נקב, חריר, קדח, חור; ניצן, ציץ, כפתור, פקע, פריחה
(נ')
ע', האות השש עשרה בא"ב העברי, אחרי סמך ולפני פה, 70 בגימטרייה
לעין (>>לעיין)
(פ')
לקרוא, להביט בכתוב, לעבור בעיון, לרפרף, להתבונן, להסתכל; להתעמק, להרהר, לשקול, לתת את הדעת; ללמוד, לחקור, לבדוק, לבחון; לשקול בדיוק, לאזן, להשוות, להביא לשיווי משקל, להביא לאיזון, להתאים, לכוון בדיוק
עוין
(פ')
עיינו בו, נקרא, עברו עליו בעיון, רפרפו בו, התבוננו בו, הסתכלו עליו; התעמקו בו, נתנו עליו את הדעת; נלמד, נחקר, נבחן, נבדק; נשקל בדיוק, אוזן, הושווה, הובא לשיווי משקל, הובא לאיזון, הותאם, כוון בדיוק
עינים (>>עיניים)
(נ')
איבר הראייה, עדשה, קרנית, אישון, קשתית
(נ')
תפר, לולאה, קשר, עניבה, טבעת; נקב, חריר, קדח, חור; ניצן, ציץ, כפתור, פקע, פריחה
עין
עין (Eye)
עין, איבר הראייה בגופם של בעלי חיים; הראייה מתבצעת בה באמצעות קליטת קרני אור מהסביבה ומיקודן אל תאים מיוחדים שבירכתיה. תאים אלה משגרים מסר עצבי המועבר דרך עצבי הראייה למרכז הראייה שבמוח.
עין הזיקית. לכל אחת מהעיניים כושר תנועה עצמאי...
