נשמה – מילון עברי-עברי
נשמה
(נ')
נפש, רוח, רוח-חיים, קיום; אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, ברוא, יציר; רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך
לנשום
(פ')
לשאוף אוויר, לנשוף אוויר, להכניס חמצן לריאות, להכניס אוויר לריאות ולהוציאו
נשמה
ה
נשמה היא החלק ה
רוחני שבאדם על פי תפיסות דתיות או רוחניות.
נשמה
האור המתלבש בכלי דבינה, נקרא בשם ''נשמה''. ונקרא כן, מלשון נשימה, להיות נשמה בחינת מקור לז''א שהוא בחינת אור רוח, הנושם משם חיותו, על דרך עליה וירידה, בסו''ה והחיות רצוא ושוב, ומלשון הכתוב ויפח באפיו נשמת חיים, והבן. (תע''ס חלק ב'). היא אור הבינה, אמנם בהתחלקות הע''ס מבחינת: שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, נקרא אור החכמה בשם ''נשמה'' והבינה בשם גוף, שמבחינה זאת אין בפרצוף יותר מג' אורות נר''ן, כי חיה ויחידה נעשו למקיפים. (תע''ס חלק ג').
