נפש – מילון עברי-עברי
נפש
(נ')
נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום; אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה; רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך
להינפש
(פ')
לנוח, לצאת לנופש, לנפוש, לבלות, להתבדר, להירגע, לתפוס שלווה, לשבות ממלאכה, לכייף
לנפוש
(פ')
לנוח, להינפש, לצאת לנופש, לבלות, להתבדר, להירגע, לתפוס שלווה, לשבות ממלאכה, לכייף
להנפיש
(פ')
לעשות הנפשה, לעשות אנימציה, להאניש, ליצור סרט מצויר, להפיח חיים בדמויות מצוירות
להתנפש
(פ')
לנוח, לנפוש, להינפש, לבלות, להתבדר, להירגע, לתפוס שלווה, לשבות ממלאכה, לכייף
נפש
נפש
אור שאינו בא אל פרצוף בבחינת השפעה מאור א''ס ב''ה, אלא הוא מקבל ממדרגה עליונה ממנו הסמוכה לו, נקרא בשם אור נפש או אור נקבה. (תע''ס חלק ב'). אור המלכות, מכונה בשם נפש. (תע''ס חלק ג').
