כף – מילון עברי-עברי
כף
(נ')
כפית, מצקת, תרווד, יעה; כפפה, כסיה
(נ')
יד, טפח, ציפורן, פרק יד, אצבעות, כפה
(נ')
כפה, רגל, סוליה, פרסה, טפרים
(ז')
צוק, שן, בלימה, סלע, אבן
(נ')
כ', האות ה-11 באלפבית העברי, אחרי יוד, לפני למד, 20 בגימטרייה
לכפות
(פ')
לאלץ, להכריח, לאכוף, לחייב, לאנוס, להכתיב, להטיל, לשים כחובה, ללחוץ לקבל נגד הרצון, להשליט, להנהיג בכוח, לצוות, להשית
(פ')
להפוך, לשים הפוך, לשים במהופך, לשים עם הראש למטה, לעשות קטן לגדול וגדול לקטן
נכפה
(פ')
הוטל באונס, הוטל בכוח, הוכתב, היווה אילוץ, הושם כחובה, נאכף, היה לחץ לקבלו נגד הרצון, הושלט, הונהג בכוח, הושת, חויבו לקבלו
(פ')
נהפך, הושם הפוך, הושם במהופך, הושם עם הראש למטה; חלה במחלת הנפילה, קיבל פרכוסים
כף
כף היא כלי אכילה פופולרי, הדומה בצורתו ל
את חפירה. כמו האת, הכף ישרה מצד אחד, וקעורה מצדה השני. גודלה של כף ממוצעת נע בן-10 ל-20 סנטימטרים, ושימושה העיקרי הוא העברת אוכל אל הפה. בעברית הכף נקראת כף בגלל דמיונה לכף יד קעורה. כף ממוצעת מחזיקה כ-15 מיליליטר של נוזל.
