זריעה – מילון עברי-עברי
זריעה
(נ')
עבודת הזורע, הטמנת זרעים, נטיעה, שתילה; פיזור, זרייה, זילוף, התזה, ריסוס
זריעה
זריעה היא הטמנת
זרעים בקרקע על מנת שיגדלו מהם צמחים. בימי קדם הייתה הזריעה נעשית בצורה ידנית: הזורע היה עובר בשדה עם שק זרעים, ומפזר את הזרעים ביד בצורה אחידה. בשלב ההתפתחותי הבא, היה הזורע נושא מעין תיק עם חור, דרכו היו נופלים הזרעים מעצמם תוך כדי הליכה. יותר מאוחר נכנסו לשימוש מזרעות המחוברות למחרשה, גם אלו היו מעין כלי עם חור דרכו נפלו הזרעים. מזרעות אלו היו זורעות מיד אחרי החריש, שהתבצע על ידי בעלי חיים. כיום זורעים במזרעות חדישות ("דריל") הנמשכות על ידי טרקטור. מזרעות אלו עוקבות אחר גובה הקרקע בכל נקודה, פולחות את האדמה, זורעות מספר רב של שורות בו זמנית, מפזרות דשן מיד עם הזריעה ומכסות את הזרעים תוך שהן מקפידות על גובה כיסוי אחיד.
שיטת זריעה נוספת היא זריעה בהתזה, ללא צורך בפליחה מוקדמת ובכיסוי הזרעים בעפר. בשיטת הזריעה בהתזה מתיזים על הקרקע עיסה של מים וסיבי תאית ועץ בתוספת דשן כשבתוכה זרעים, הזרעים נובטים בתוך העיסה ומשתרשים לקרקע. שיטה זו נפוצה בעיקר בזריעת צמחים מונעי סחיפה, על גדות נחלים ועל חולות נודדים.
