הוכחה – מילון עברי-עברי
הוכחה
(נ')
ראיה, עליל, מופת, נימוק, אסמכתא, עדות; דמונסטרציה, הדגמה; גינוי, האשמה, תוכחה, הטפת מוסר
הוכח
(פ')
אושר, אומת, הוברר ע"י ראיות, הובהר, נמצא נכון, נמצאה לו הוכחה, הוסר מעליו הספק, הוראה; קיבל תוכחה, ננזף, נגער, הטיפו לו מוסר, הוקע, גונה, הוטחה בפניו ביקורת, הואשם, יוסר
הוכחה
ב
מתמטיקה ובלוגיקה הוכחה היא סדרה סופית של טענות הנובעות זו מזו בעזרת כללי היסק, תוך שימוש בהגדרות, באקסיומות, ובידע קודם שהוכח קודם לכן, המראה שטענה מסוימת היא נכונה. הפרכה של טענה מהווה גם היא הוכחה - הוכחה שטענה זו אינה נכונה (כלומר ששלילתה של הטענה היא נכונה). טענה שטרם זכתה להוכחה קרויה השערה, וטענה שזכתה להוכחה קרויה משפט או תאורמה.תפקידה המתמטי של ההוכחה הוא להפוך רעיונות והשערות לדרך סלולה, שממנה אפשר להתקדם לרעיונות חדשים. על המבנה הטיפוסי של הוכחה מורכבת כתב הרמן וייל: "הוכחה מודרנית במתמטיקה דומה למכונה מודרנית: הרעיונות הפשוטים, המרכזיים, חבויים וכמעט אינם נראים תחת גודש הפרטים הטכניים".
