האבקה – מילון עברי-עברי
אבקה
(נ')
טלק, פודרה, אבק; גרגרי האבקנים בצמחים (משמשים להפריה)
האבקה
(נ')
הפריית פרחים, העברת אבקה מפרח לפרח, איבוק
האבקה
ב
צמחי הזרע, האבקה היא התנועה במרחב של גרגר האבקה מהאיבר הזכרי של הצמח בו נוצר, אל האיבר הנקבי של אותו צמח או צמח אחר. ההאבקה מהווה את הבסיס לרבייה הזוויגית בצמחי הזרע. כמו כן, מכיוון שצמחים אינם יכולים על-פי רוב לנוע במרחב, להאבקה חשיבות ייחודית בתור אמצעי של הפצת הגנים של האורגניזם במרחב, תכונה המשותפת גם לתהליך הפצת הזרעים.קיימים מנגנונים רבים של האבקה, המשתנים ממין צמח אחד למשנהו. נהוג לסווג את תהליך ההאבקה על-פי שני קריטריונים עיקריים:
- הדמיון הגנטי בין צמח המוצא של גרגר האבקה, בו הוא נוצר, לצמח היעד, אותו הוא מפרה - האבקה עצמית והאבקה זרה.
- אמצעי התנועה במרחב של גרגר האבקה (וקטור ההאבקה) - האבקה אביוטית והאבקה ביוטית.
האבקה (Pollination)
הַאֳבָקָה, שיטת רבייה בבוטניקה: העברת גרגרי אבקה (תאי המין הזכריים) מהמאבקים, שם הם נוצרים, אל הצלקת, שהיא איבר המין הנקבי הקולט אותם. האבקה עצמית (אוטוגמיה) היא האבקה של צמח את עצמו, אם באותו הפרח (פרח דו-מיני) ואם בפרחים שונים באותו הצמח. בדרך...
