בצל – מילון עברי-עברי
צל
(ז')
שטח המוסתר ממקור-אור; בבואה, דמות, צללית; אפלה; עצבות; מחסה, מקלט; חלק צמוד; קורטוב, שמץ
בצל
(ז')
שם ירק חריף, ירק מאכל ותיבול; חלק הצמח החבוי באדמה, פקעת מוסתרת, גבעול תת-קרקעי
להבציל
(פ')
לצמוח כבצל, לצמוח בגבעולים דקים, לגדול מתוך בצל, להיות דמוי בצל, להיות בעל בצל
בצל
בצל הוא איבר אגירה תת-קרקעי הקיים ב
צמחים מסוימים.
בצל (Allium)
בצל, סוג גיאופיט במשפחת השושניים. המין המוכר והנפוץ בסוג הוא בצל הגינה.
עלי הבצל מורכבים מטרף ומנדן. העלים גליליים, נבובים ומכוסים שכבת שעווה. בסיסי הניצנים המעובים יוצרים את גלדי הבצל. הגבעול האמיתי הוא תת קרקעי ומקוצר מאד וידוע כ"עוגת...
בצל (Bulb)
בצל, איבר אגירת מזון המשמש צמחים מקבוצת הגיאופיטים לחידוש הצמיחה לאחר עונת התרדמה. הבצל הוא נצר תת-אדמתי קצר העטוף בגלדים, שהם בסיסי עלים עבים האוגרים מזון ומים. ישנם שני סוגים עקריים של בצלים: בצלים המכוסים במעטה דק של עלי קשקש המגן עליהם, כמו...
