ביצה – מילון עברי-עברי
ביצה
(נ')
תא המין הנקבי; עיגול לבנבן שמטילה תרנגולת, מזון חיוני; אשך, בלוטת הזרע; גוש עגול
(נ')
שלולית, הצפה, רקק, שלולית טובענית, בוץ, טיט, רפש, יוון
לבייץ (>>בייץ)
(פ')
להיות במצב של ביוץ, להיות מוכנה להפריה; להוסיף ביצים, לערבב בביצה, לתבל בביצה
ביצה
ביצת הציפור הגדולה ביותר היא ביצת ה
יען, שמשקלה כ־1.5 ק"ג, ואילו הקטנה ביותר שייכת לצופית הארצישראלית והקוליברי הדרום אמריקאי - משקלה נע בין חצי גרם ל-2 גרם. ביציהן של דגים וחרקים קטנות בדרך כלל בהרבה. ענף החקר העוסק במחקר ובאיסוף ביצים נקרא אואולוגיה (Oology).
ביצה (Egg)
ביצה, בביולוגיה, הגמטה (תא המין) הנקבית. בצמחים הביצה, שנקראת גם אואוגמטה, מתפתחת בביצית; בבעלי-חיים נהוג לקרוא לגמטה הנקבית "ביצית" (ovum), בעוד שהמילה ביצה היא שם כולל לביצית, לחומרי התשמורת (חומרים מזינים) המזינים אותה ולקרומיות המגנות...
ביצות (Wetlands)
ביצה, מערכת אקולוגית (אקוסיסטמה) המאופיינת באדמה רוויית מים. מפלס המים בביצה שווה למפלס הקרקע, או שונה ממנו רק במעט לכאן או לכאן. לביצה מאפיינים של מקווה מים לצד מאפיינים של אדמה יבֵשה, מה שהופך את הביצות לסוגיהן השונים למערכות אקולוגיות מן...
