אימוץ – מילון עברי-עברי
אימוץ
(ז')
קבלה, לקיחה, נטילת חסות; התאמצות, מאמץ, השקעה, השקעת כוח, הגברת כוח, חיזוק, הידוק
אימוץ
אימוץ הוא הליך המקנה לאדם מעמד חוקי של
הורה על ילד שנולד לאנשים אחרים. הליך האימוץ מחייב את המאמץ לגדל את הילד המאומץ בפועל והוא מתאפשר אחרי שהאנשים להם נולד הילד, איבדו את הזכויות החוקיות עליו או נפטרו. אימוץ יכול להיעשות על ידי זוג שהילד מצטרף אל משפחתם, על ידי מבוגר שמקים משפחה חד הורית או על ידי בן זוג חדש של מי שכבר יש לו ילדים, לדוגמה, גבר שהתחתן עם אלמנה ומאמץ את ילדיה. למרות העדר תהליך של
הריון מצד בני הזוג המְאמְצים ביחס למאומץ - נהוג בעברית המודרנית (וכך ננהג גם כאן) לכנות את האדם המאמץ בשם "
הורה" מאמץ, וזאת משום שבתום תהליך האימוץ - אין הבדל בין יחסו החוקי של ילד מאומץ כלפי האדם המאמץ אותו - לבין יחסו החוקי של ילד ביולוגי כלפי הורהו הביולוגי (אם לא ויתר על זכויותיו כלפי ילדו).
ב
מדינות שונות חוקים שונים לאימוץ ולתהליכים שלאחר האימוץ. בחלק מהמדינות נהוג אימוץ "סגור", שבו נמנע כל מגע בין הילד המאומץ (שלעתים אף אינו יודע שהוא מאומץ) לבין הוריו הביולוגיים (האנשים להם הוא נולד). במדינות אחרות יש דרגות שונות של "פתיחות", המאפשרת מידה מסוימת של קשר בין הילד לבין הוריו הביולוגיים.
אימוץ (ילדים) (adoption)
אימוץ ילדים, במשפט - הליך חוקי המסדיר את גידול הילד בידי אב ואם שאינם הוריו הביולוגיים, ומגדיר את הזיקה שבין מאמץ למאומץ. צו האימוץ שם קץ לזכויות ולחובות ההורים הביולוגיים של המאומץ בנוגע אליו ולסמכויותיהם, ומקנה אותם להורים המאמצים...
