אטום – מילון עברי-עברי
אטום
(ז')
יסוד, אבן הבניין של החומר, אבן בניין של פרודה, החלקיק הבסיסי השומר על תכונות היסוד
(ת')
לא שקוף, עמום, מט; סגור, סתום, חתום; לא נבוב, לא חלול, מלא; לא חדיר, אטים; לא מקשיב, לא שועה
לאטום
(פ')
לסגור, לסתום, לחסום, לעשות שיהיה אטום, למנוע חדירות, לנעול; להעלים סדקים, לתקן פרצות
אטום (>>איטום)
(ז')
אטימה, עשייה לבלתי חדיר, זיפות; סגירה, חסימה, סתימה, חתימה
אטום
ה
אטום (ב
יוונית: ἄτομος), שפירושו "לא ניתן לחיתוך" - "א" (לא ניתן) "טומי" (חתך) הוא המערך החלקיקי הקטן ביותר שמטענו החשמלי הכולל הוא אפס, והמאפיין יסוד כימי ומבדיל אותו מיסודות כימיים אחרים. הוא מורכב מחלקיקים קטנים יותר שאינם מיוחדים לו אלא נמצאים במערכים שונים בכל היסודות הכימיים.
אטום (Atom)
אטום, אבן היסוד שממנה בנוי החומר.
למרות היותו זערורי ביותר, האטום הוא מערכת מורכבת של חלקיקים, בעלת מבנה פנימי מוגדר היטב; אפשר ללמוד הרבה על מבנה החומר ועל תכונותיו הפיסיקליות והכימיות, אך ורק מתוך הכרת...
