אבקה – מילון עברי-עברי
אבקה
(נ')
טלק, פודרה, אבק; גרגרי האבקנים בצמחים (משמשים להפריה)
לאבק (>>איבק)
(פ')
לפזר אבקה, לזרות, לפדר; להעלות אבק, לכסות באבק; לנער, להסיר אבק, להוציא אבק, לדפוק
אבקה
אבקה היא
חומר מוצק המופיע כגרגרים זעירים.
אבקית (Pollinia)
אבקית, בהאבקה באמצעות בעלי-חיים: גרגרי אבקה שנמצאים במאבק של הפרח בצורת גוש, ונדבקים לחרק המאביק כיחידה אחת.
ניתן למצוא אבקיות במשפחות...
אבקן (Stamen)
אבקן (מיקרוספורופיל), איבר המצוי בפרחים של הצמחים מכוסי-הזרע, והוא המייצר את גרגרי האבקה המכילים את תאי המין הזכריים. בד"כ מצויים בכל פרח כמה אבקנים.
האבקן בנוי בצורת קנה (זיר) שבראשו נמצאים לרוב שני מאבקים (anthers, מיקרוספורנגיה...
האבקה (Pollination)
הַאֳבָקָה, שיטת רבייה בבוטניקה: העברת גרגרי אבקה (תאי המין הזכריים) מהמאבקים, שם הם נוצרים, אל הצלקת, שהיא איבר המין הנקבי הקולט אותם. האבקה עצמית (אוטוגמיה) היא האבקה של צמח את עצמו, אם באותו הפרח (פרח דו-מיני) ואם בפרחים שונים באותו הצמח. בדרך...
