אבק – מילון עברי-עברי
אבק
(ז')
גרגרי עפר, לכלוך; תוצר שחיקה, אבקה; מעט, משהו, מקצת, קצת, קורטוב, קורט; דבר נטול ערך, אשפה
להיאבק
(פ')
להילחם, להתגושש, לנהל מאבק, לנהל קרב, לנהל מלחמה, להשתתף בהיאבקות, להתקוטט, להתנצח
לאבק
(פ')
לפזר אבקה, לזרות, לפדר; להעלות אבק, לכסות באבק; לנער, להסיר אבק, להוציא אבק, לדפוק
להתאבק
(פ')
להילחם, להתגושש, לנהל מאבק, לנהל קרב, להתאגרף, להשתתף בהיאבקות, להתקוטט, להתנצח
מאובק
(פ')
מפוזר, מפודר; שהוצא ממנו האבק, מנוער; מכוסה באבק, מכוסה באבקה
להאביק
(פ')
להפרות פרח באבקה, להעביר אבקה מפרח לפרח
לאבק (>>איבק)
(פ')
לפזר אבקה, לזרות, לפדר; להעלות אבק, לכסות באבק; לנער, להסיר אבק, להוציא אבק, לדפוק
אבק
האבק המתאסף בבתים מורכב מאבק אטמוספירי בשילוב עם אבק המופק בידי תושבי הבית, בעיקר
תאי עור שנשרו וסיבים מבגדים ומכיסויים. הוא מוסר בעזרת מטאטאים, מטליות אבק, או שואבי אבק.
